איזה באסה, ירדתי רק קילו אחד, יכולתי יותר...
ואת הביס מהעוגה, יכולתי לוותר עליו.
אם רק היו לי הכוחות לנהל את הארוחות בערב כמו בחצי הראשון של היום, הייתי מצליחה.
ואם חלק מהחודש אני אוכלת הרבה יותר- זה כמו שהכל נהרס, וחבל על המאמץ של שאר החודש.. שישי-שבת: כל השבוע אני עובדת קשה והסופ"ש הורס את הכל.
ועוד ביקורות וראייה של כמה לא מצליח ולא הולך.
אחד האויבים של התהליך הוא ביקורת. ביקורת עצמית נוקשה אז נכון שכדי להשתפר בחיים מנגנון אחד הוא להסתכל דרך עין ביקורתית וללמוד מהטעויות ולהשתפר. אבל מה קורה כאשר כל רגע ורגע מהחיים אנו חיים תחת המשקפת הבוחנת של הביקורת הזו? ואין רגע של הצלחה מספקת?
זה מתיש זה מתרגל אותנו להיות במאבק תמידי זה לא נותן מנוחה למחשבות מול האוכל אל מול ניסיון העבר, הוא מוכיח כל פעם שאנחנו נכשלים
אז מה הטעם בלהאמין? איך נקדם את עצמנו אל עבר מטרה חיובית כאשר המחשבות הפנימיות הן בעצם מכשילות? איך נקיים התמקדות בהצלחות? איך נקום וננקה את האבק מהנפילה ונמשיך בדרך בלי לכעוס על עצמנו?
זה אפשרי. כי מחשבה בוראת מציאות. ואמונה בעצמי מקדמת הצלחה אז לא הכל יהיה 100%, אבל יש התקדמות כלשהי ויש הצלחות קטנות לאורך היום שאפשר ורצוי מאוד לעצור ולפרגן לעצמך
אם רק תהיה חגיגה קטנה בלב על כל פירור של הצלחה, נוכל להתעלות מול האוטומט של הביקורתיות
שנתחיל?
https://bit.ly/2AVT4z7